<h1>ספר אהל מועד שער הברכות דרך שישי</h1>
<h2>דף מ.</h2>
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו לפני כל או"א מהלפתן שהוא רוצה לאכול ואם הפת יפה וחביב עליו א"צ להמתין. ולא יבצע אדם קודם שיברך אלא מברך ואח"כ בוצע, ובוצע מן הצד האפוי יותר. ואינו בוצע יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן ולא פרוסה קטנה שנראה כצר עין, ובשבת בוצע פרוסה גדולה. ומנהג הוא שחותכין בככר חתיכות שנשארות דבוקות בככר מצד א' ומדקדקין שיהא מספרם כמספר העולים שחייבים לקרוא בתורה ביום ההוא. וחייב אדם לבצוע על שני ככרות בשבת ואפי' בסעודה ג' כדעת הר"מ, בפסח מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע מהפרוסה וזה יתבאר עוד בספר ירח למועדים בנתיב ב' מדרך ה' של שערי פסח בס"ד. מי שהביאו לפניו פתיתין ושלמים בכל ימות השנה חוץ מפסח אומ' הרש"י שבוצע מהשלימה או משתיהן, ואהר"א אומ' בוצע על הפרוסה אבל בפסח מברכין לדעתו המוציא על הפרוסה ולאכול מצה על השלימה, ולעד"ן שבפסח מברך על הפרוסה אע"פ שהביאו עמה שלימה והטעם נתבאר בח"ג, אבל כל שאר ימות השנה בוצע משתיהן כל זמן שהביאו לו פרוסה ושלימה, מדאמ' ר"ן וירא שמים הרוצה לצאת ידי שתיהן ולשום שלום בין החכמים מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, ודאי דהא דר"ן קיימא במאי דפליגי ר"ה ור"י דהיינו בפרוסה ושלימה של חטים והיאך נפק ידי שניהם אי לא בצע מכל אחת ושיאכלם ביחד. ומיהו הר"מ סובר דלא קיימא אלא בהביאו לפניו שלימה של שעורים ופרוסה של חטים ובהכי בוצע משתיהן כדי שיבצע מחטים ומשלימה של שעורים. ראה הפת ואמר כמה נאה פת זו מברך ברוך המקום שבראה אם הזכיר בברכה שם ומלכות יצא.
הבוצע הוא פושט ידיו לאכול תחילה ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו בחכמה הרשות בידו, ואין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב העונין. וצריך הבוצע לתת מככר שבירך עליו אל המסובין, וכן הדין לכל דברים אלו בכוס של ברכה. בד"א בשכל א' אוכל מככר הבוצע או שותה מכוס המברך, אבל יש כוס וככר לפני כל או"א א"צ להמתין המברך וגם א"צ לשתות מכוס שבירך עליו ולא לאכול מככר שבצע עליו, היו כוסות שלפני המסובין פגומים הואיל ואינן ראויין לברכה צריכין לתת מכוס הברכה לכוסות הפגומין וכן דעת התוס'. והרא"ה אומ' שלא הצריכו כוס שאינו פגום אלא למברך, ולהדור מצוה עושין כדברי רבותי' הצרפתים.
<h2>דף מב.</h2>
פת הבאה בכסנין וזהו פת שנלושה בתבלין והיו מביאין אותה עם הכסנין שדרכן היה להביא קליות לאחר הסעודה, אי אכיל ליה בתורת כסנין מברך בתחילה במ"מ ולבסוף בנ"ר לפי מה שכתוב בהלכות ר"י הגאון, וזה ודאי טעות סופר הוא דלבסוף צריך לברך ברכה מעין שלש. ואי קבע עליה צריך לברך תחילה המוציא ולבסוף ג' ברכות. וכל שאכל כשיעור שאחרים קובעין עליו מחמת סעודה אע"פ שלא קבע עליו בתחילה ובירך במ"מ צריך לברך אחריו ג' ברכות, וכן בכל דבר ששיעורו גדול כדי שדרך בני אדם לקבוע עליו צריך לברך בתחילה המוציא ולבסוף ג' ברכות אע"פ שלא הרבה ממנו כרצונו. ופרטול"ש והניב"ש שהרי מבושלים בתוך השמן לגמרי אינן לחם ואין מברכין עליהם המוציא אלא במ"מ ולבסוף ודאי ברכה מעין שלש.
שלש תכיפות הן פי' ואפילו להפסיק בשיחה בנתים אסור, תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפילה תכף לנט"י ברכה פי' ברכת המוציא מנטילה ראשונה וברהמ"ז מנטילה אחרונה ושיעור יש בדבר כמו שנתבאר בח"ג, ולאו דוקא תכף דהא אמרי' גבי בהמ"ז כל שהוא מה' אחרונים שנטלו ידיהם מברך וזה יתבאר בנתיב זה הוא חלק א'. ומי שנטל ידיו באחרונה והביאו לו דבר לאכול לא יאכל אפי' בברכה דמיד צריך לברך בהמ"ז דהא קבלה עלויה וכ"כ אהר"א. ומיהו הגאון רי"ת כ' במס' פסחים שמותר לאכול או לשתות בלא בהמ"ז והוא שיברך ברכה בתחילה, וכן הדין אם היו אוכלין ואמרו בואו ונברך בהמ"ז וכבר נתבאר זה בנתיב ו' מדרך א'.
<h2>דף מב:</h2>
בא להם לבני חבורה שהסבו יחד יין שבתוך המזון כל א' מברך לעצמו אעפ"י שהסבו יחד לפי שאין בית הבליעה פנוי ואיך יענו אמן דהא בעינן ימלא פי תהלתיך. בא להם יין אחר המזון א' מברך לכולם ובלבד שהסבו יחד ואם קודם שהסבו בא להם כל א' מברך לעצמו. ואעפ"י שבירך כל א' לעצמו אם אחר כן הסבו יחד הוי כשינוי מקום וצריך לברך וכבר בנתיב א' של דרך ראשון מזה השער כתבנו פירוש בתוך המזון ואחר המזון. אע"פ שהא' מברך לכולן אין צריך לשתות כל א' מכוס המברך אלא שותה מכוס שלפניו, וכן לענין המוציא כל א' יכול לאכול מפת שלפניו ודין זה יתבאר יותר בנתי' ו'.
על הפת מברכין המוציא ואם אמר מוציא יצא, רבים שהסבו כדרך כל סעודת קבע א' מברך ופוטר את כולן. קביעות זה אינו תלוי בישיבה אלא שיקבעו לאכול בחבורה אחת יחדיו ולהמתין זה לזה, אבל כשאין דעתן להתחבר ולא להמתין זה לזה א"צ קביעות. ואם אמרו נאכל פת במקום פלוני ולא ישבו שם כהסבו דמי. ודעת הר"מ דבשאר דברים חוץ מפת ויין אפי' בלא מסיבה א' פוטר לכולן, ודוקא במידי דאכילה ושתיה אבל לא בברכות אחרות. ויש סוברים בכל הברכות דאפי' לכתחילה שומע כעונה. וק"ל מדאמרינן היו יושבין בבה"מ והביאו לפניהם אור א' מברך לכולן מפני ביטול תורה דילמא טעמא משום ביטול תורה הא לא"ה כל א' מברך לעצמו, וא"ל דלא קשיא דהתם משום ביטול תורה א' מברך לכולן אבל בעלמא רצו כל א' מברך לעצמו וזה מוסכם מרוב הפוסקים. אבל בפת ויין מהניא הסיבה ואם הסבו יחד א' מברך לכולן ברכה ראשונה, אבל בברכת על הגפן שהיא בסוף לא מהניא הסיבה אלא כל א' מברך לעצמו שאין א' מברך לכולן ברכה שבסוף אלא בפת וזה מדברי הרמ"ה. בכל דבר של אכילה ושתייה מהני הסיבה לענין ברכה שלפניו, ומיהו לברכה של אחריו אין אחד מברך לכולן אלא בפת וכדקי"ל דאין זימון בפירות ע"כ. ורשב"א בכל ברכות שהן על אכילה ושתייה כל שבירך הא' ושמעו האחרים בין בברכה שבתחילה בין בברכה שבסוף יצאו דשומע כעונה ולכתחי' אין עושין כן לפי שאין זימון לפירות וכדאיתא בפר' כל הבשר ע"כ. יו"ד שהיו מהלכין בדרך כל א' מברך לעצמו ואע"פ שאכלו מככר א', ואם ישבו אע"פ שכל א' אוכל מככרו א' מברך לכולן והוא שאמרו נאכל לחם במקום פלוני.
<h2>דף נא.</h2>
מי ששכח ולא בירך המוציא אם לא גמר סעודתו חוזר ומברך ואם לאחר שגמר סעודתו נזכר אינו מברך המוציא משום דנראה ונדחה. מי שנסתפק לו אם בירך המוציא אינו חוזר ומברך שברכה לפני אכילה אינה מה"ת. גרסי' בפ' חלק האוכל צריך לשייר מהפת שאוכל על שולחנו עד שישלים ברהמ"ז וזכר לדבר אכול ושבוע והותר, ורש"י אומר דטעמא משום דכתי' אכול ושבוע והותר. ונר' לע"ד שהטעם כדי שלא ימצאו שולחנו ריקם אם יבואו עניים לשם. ואפשר עוד לומ' שאין ברכה מצויה על שולחן ריקם כענין שדרשו על צפחת השמן אשר על אלישע.
